כמה זה מבאס להתאכזב בכל פעם מחדש
מהיכולת שלך או של הילד שלך, להיות ממוקד ומרוכז במשימה אחת
ולפעמים זה משהו שהוא באמת ממש חשוב ושצריך פשוט "לשבת עליו"
אבל אתה או הוא לא מצליחים להחזיק מעמד ולהיות במצב של ריכוז ומיקוד
מתמשך מעבר לזמן קצר וקצוב
המיקוד של אנשים עם הפרעת קשב הוא חמקמק.
אתה סוף סוף מתיישב לעשות משימה כלשהי
אחרי שהתגברת על משוכות המוטיבציה והדחיינות
ואז זה פשוט קורה לך,
אתה "תופס" את עצמך אחרי כמה דקות
מפליג אי שם בעולמות הדמיון או שקוע בתוך בליל מחשבות בתוך ראשך
או פשוט משוטט ברשת/טלפון/רשתות חברתיות – You name it
ותחשבו כמה זה קשה לילד צעיר אשר בכל פעם,
כשהוא נדרש בביה"ס להיות מרוכז ולהתמקד בהקשבה או במשימה
הדורשת ממנו יכולת ריכוז, ואותה היכולת להתרכז פשוט מתחמקת לו מבין
הידיים.
ככה הוא מפספס דברים, לא קולט כל מה שאומרים לו ומה שקורה מסביבו,
ופשוט מתקשה להתמיד בעשיית משימות אליהן הוא נדרש.
אצלנו, המבוגרים אפשר למצוא את זה בקלות,
בלימודים אקדמיים או בעבודה כאשר מצפים מאיתנו
להגיש חומר מסוים ואנחנו לא מצליחים לגייס את הקשב והריכוז שלנו
ופשוט לבצע את המשימה עד לסיומה.
כמה זה מתעתע ומבלבל כשאין לך אפשרות לסמוך על היכולות שלך.
חשבו על ילד צעיר אשר לומד כי הוא אינו יכול לסמוך על עצמו,
כי פעם אחת הוא כן מרוכז ויש לו את כל הקשב הנדרש (למשל במצבי
היפרפוקוס)
ופעם אחרת דווקא כשהוא ממש צריך את הריכוז במיטבו,
כמו למשל כאשר המורה כועסת ודורשת ממנו להיות מרוכז
או כאשר ההורים כועסים על כך שאינו מכין את שיעורי הבית
והוא אינו מצליח להיות קשוב ומרוכז.
מה שנשאר אצלו זה התסכול וההרגשה שהוא לא יכול
לסמוך על עצמו, כי כל פעם זה משתנה.
ובמילים אחרות,
היכולת שלו להיות קשוב, מרוכז וממוקד אינה אחידה ומווסתת
היא משתנה ולא תמיד זמינה
וכך הוא נשאר פעמים רבות עם תחושה של חוסר מסוגלות
מה שכמובן משפיע לאורך זמן גם על ההערכה העצמית שלו 
מכירים את זה מהילד שלכם או מעצמכם,
כאשר קופצים מדבר לדבר,
מתחילים משהו ומיד עוברים למשהו אחר
התנהגות זו פשוט עוזרת לבעלי הפרעת קשב לקבל "Boost דופמין" קטן במוח,
כי כשעוברים מדבר לדבר, יש התעוררות של תשומת לב, לרגע עיסוק חדש
אשר מיצר דופמין במוח
אבל…
הבאסה שזה לרוב מחזיק לזמן ממש קצר,
ואז קופצים לדבר הבא, לקבלת Boost נוסף,
ובקיצור,
מחפשים אחר רסיסי דופמין במוח 
כן,
אין קסמים, קשה לילדים ואנשים עם קשב וריכוז
כך סתם, להחליט, כמו שאדם ללא בעיות קשב
מחליט לבצע משהו ופשוט להיכנס ולעשות את מה שהוא מחליט.
זה מצריך תכנון, מוטיבציה, מיקוד וריכוז, והתמדה
וכל אלה קשורים לתפקודים הניהוליים אשר אצלנו קצת מקולקלים 
אבל מסתבר שיש כל מיני דרכים טבעיות שמאפשרות לפעמים
לעזור לגייס ולשמר טווח זמן ארוך יותר של יכולת ריכוז ומיקוד 
למשל כמו:
מסתבר שהבחירה מעלה את המוטיבציה לבצע פעולה מסויימת וזו מעלה את טווח הקשב. לכן, תנו לילד להחליט באיזו משימה הוא רוצה להתחיל ולאפשר לו לקבוע את סדר הפעולות שעליו לעשות כפי ראות עיניו. לארגן את השולחן ולהזיז את כל המסיחים האפשריים מהאזור(אני למשל שמה לעצמי את הטלפון על שקט בחדר אחר )
האם ידעתם, שסוגי מוזיקה שונים עוזרים לאנשים עם בעיית קשב להתרכז? בדקו עם עצמכם או אצל הילד שלכם מה הוא טווח הריכוז הממוצע שלו(20 דק' לדוגמה) ואז תכוונו שעון לטווח זמן זה אשר יצלצל
ויאפשר 5 -10 דק' מנוחה. כמו שיטת "פומודורו" – המאפשרת ל"טעון" את הסוללה הפנימית ע"י מנוחה ועיסוק במשהו אחר אשר מאפשר למוח שלך להתרענן.
חלקו את המשימה לתתי משימות, קטנות ואז על כל תת משימהלתגמל את הילד שלכם או את עצמכם.
מסתבר כי לילדים קל יותר לשמור על ריכוז כשאנחנו נמצאים פיזית לידםשבו לידם ועסקו גם אתם במשימה או בקריאה שלכם העיקר שתהיו נוכחים שם.
איך לא – הפעילות הגופנית,זו אשר מעוררת את ייצור הדופמין ומאפשרת ריכוז גדול יותר.
כמו, קפיצה על חבל, שכיבות שמיכה, עליות בטן, טרמפולינה ועוד
התעסקות עם חפץ ביד –זה מקל על הסחות, עוזר להתמודד עם שעמום
וממש מעלה את הפרודוקטיביות שלנו.
התעסקות עם Fidgets עוזרת לשפר את יכולת הריכוז שלנו
מחקרים מראים כחי פעילות פיזית, אפילו ממש קטנה,
כמו התעסקות עם חפץ ביד, לעיסת מסטיק, תזוזה גופנית
מעלה את רמות הנוירוטרנסמיטרים אשר קשורים לריכוז במוח.
אז נכון, כמו שאני תמיד אומרת,
אין קסמים
יש תרופות אבל יש גם ידע ודרכים טבעיות אשר עוזרות
ומאפשרות מגוון של אפשרויות כדי לגייס ולשפר את טווחי הקשב והריכוז שלנו
תנסו, תאמצו ותשפרו את יכולת הריכוז 
