אני הכי אוהבת בעולם,
ללמוד דברים חדשים 
ללמוד, להכיר ולהרחיב את הדעת
ללמוד, להכיר ולהרחיב את הדעתוממש לפני כשבועיים, קיבלתי במתנה את הספר
הרגלים אטומיים של ג'יימס קליר
שמעתם עליו?
אני מאוד ממליצה עליו,
בפרט לאנשי קשב,
ולמה?
הספר עוסק ב-
"שיטה קלה ומוכחת להטמעת הרגלים טובים ולשבירת הרגלים גרועים"
כפי שכתוב על הכריכה שלו.
ומה הקשר בין זה לבין אנשים עם הפרעת קשב או הורים לילדי קשב?
אתם בטח שואלים
אז ככה,
קראתי בספר על מושג אחד שממש התלהבתי ממנו –
"עמק האכזבות"
מושג זה מסביר בצורה מאוד מדויקת את תהליך ההתמודדות
של אנשי ADHD עם שינוי הרגלים שלהם,
הרגלים כאלה שלא טובים להם
ומעכבים אותם ועל התהליך בו הם מנסים לרכוש
הרגלים חדשים מועילים יותר ומקדמים.
ואצל הורים לילדי קשב, ובמיוחד להורים עם ילדים
עם ODD – הפרעת התנגדות מתריסה זה אפילו עוד יותר בולט ועוצמתי
כשאתה עושה מאמץ לשנות הרגל לא טוב
למשל ילד שמרבה "להתפוצץ", עם הרבה התקפי זעם ואפילו אלימות,
אתה מתחיל לעבוד אתו, והציפייה היא שיהיה שיפור מהיר,
כי אני הרי מקדיש לכך מאמץ וזמן, אני ממש על זה.
אבל המציאות היא שונה 
אתה מתחיל לעבוד, ועושה מאמצים, וממש משתדל
אבל אין שום שיפור, ממש שום שינוי,
אתה מנסה עוד יום ועוד ועוד,
ולא קורה כלום 
ואז מגיע עמק האכזבות,
אתה מתחיל להתייאש והרהורים של להרים ידיים
מתחילים לנקר בליבך.
מה הטעם להתאמץ?
"הרי ממילא לא קורה כלום" אתה אומר לעצמך.
השלב של עמק האכזבות, כשעוד ועוד זמן עובר אבל אין שום שינוי
לוקח לפעמים לא מעט זמן,
אבל….
הסבלנות וההתמדה
הם שעושים את ההבדל
שימו לב לגרף המצורף,
הקו הכתום, פתאום מזנק למעלה,
פתאום אחרי הכל, מי שכן התמיד והשתדל למרות שלא ראה כלום
רואה את פירות ההתמדה וזה מגיע בגדול.
ולמה זה קשה לאנשי ADHD?
ולמה הרבה מהם נוטים לפרוש
בשלב עמק האכזבות ולא ממשיכים במאמץ?
כי יש להם קושי עם התמדה,
הם רוצים לראות שינוי מהיר, כאן ועכשיו, כמה שיותר מהר להשיג תוצאות.
ואצל הורים לילדי קשב, שגם הם פעמים רבות עם הפרעת קשב בעצמם
ובנוסף, כאשר התנהגות הילד מאתגרת וקשה,
וכשאתה לא רואה את השינוי המיוחל, בטח לא באופן מהיר,
אז הייאוש תופס מקום.
השלב של עמק האכזבות גורם לחלקם, במיוחד כשאין עידוד ותמיכה מסביב,
לזנוח את המאמצים, פשוט לותר על הסיכוי לשינוי.
וככה, רק בגלל הקושי בהתמדה הם מפסידים שינוי ולא מצליחים להגיע אליו.
אבל אם אנחנו מודעים לקיום של "עמק האכזבות",
לא מתייאשים במהלכו, וממשיכים להתמיד במאמצים
אז כשההתמדה פתאום יום אחד מניבה תוצאות ואנחנו
רואים את הפירות של מאמצנו
אז נשיג את הדברים שעליהם כל כך התאמצנו וחלמנו.
ובמקרה של הורים לילדי קשב – פתאום האווירה בבית משתנה לטובה,
שיתוף הפעולה של הילד גדל ויש מצדו הפנמה של התנהגויות רצויות
אשר מביאות לבית רגוע יותר 
*הגרף המצורף בתמונה לקוח מהספר "הרגלים אטומיים"/ ג'יימס קליר
