את המושג הזה המציא ברנדון מהאן,
מאמן ויועץ מוכר בתחום של הפרעות קשב וריכוז ותפקודים ניהוליים.
אז מה היא חומת האימה?
זהו מחסום רגשי אשר הולך ונבנה לו מתוך כישלונות חוזרים ונשנים שלנו.
אחנו כבר יודעים ומכירים שאנשים עם ADHD נכשלים לעתים קרובות יותר
מאחרים.
לכל אדם יש קיר אימה משלו
אבל אצלנו אנשי ADHD קיר האימה הוא לרוב גדול ומאיים יותר.
אותו הקיר או אותה חומה אימתנית, מפריעה לנו וגורמת לנו:
לתחושת אשמה, אכזבה מעצמי, למה אחרים מצליחים ואני לא? לרגשות שליליים המלווים אותנו ולעיתים גורמים לבושה, דאגה, פחד(מה יקרה אם שוב לא אצליח) ואפילו תחושת בדידות.
זה משפיע על תחושת חוסר המסוגלות שלנו וזה גם משפיע על הבטחון העצמי והערכה העצמית שלנו זה גורם לנו להימנעות מלקיחת סיכונים או מליזום משימות. בכל פעם שאנחנו נכשלים וחווים תסכול וכשלון, נוספות לחומה הדמיוניתהזאת לבנים נוספות והן רק מעצימות את הרגשות השליליים אצלנו
וכמובן שיש לכך השפעה משמעותית על היכולת שלנו לחוות רווחה נפשית.ומה אפשר לעשות עם הקיר הזה שתוקע אותנו?
להיות מודע לרגשות שמעכבים אותך, לקבל אותם, ואז לנקוט פעולה כדילנהל אותם. איך?
ע"י שיחה עם חברים למשל, ייעוץ, ואפילו תרגול של חמלה
עצמית. לעתים אנחנו הרבה יותר קשים עם עצמנו מאשר על אחרים.
תתייחס לעצמך כמו שהיית מתייחס לחבר.
לתרגל מדיטציית מיינדפולנס.תרגול זה יכול לחזק את היכולת שלך לשלוט טוב יותר על המחשבות שלך
וע"י כך לווסת את הרגש שלך
לשים מוזיקה טובה שאתה אוהב והיא יכולה לשנות ולשפר את מצבך הרגשישינוי של הסביבה בה אני נמצא – פעמים רבות אנחנו מוקפים בסביבההטבעית שלנו אשר מסיחה את דעתנו, מזכירה לנו דברים מהיום יום שלנו
ופשוט תוקעת אותנו.
לכן, את קיר האימה אנחנו מרגישים לפעמים הכי חזק דווקא בבית שלנו.
השינוי הסביבתי יכול להפחית את ההשפעה שלו.
למסגר מחדש את הכשלוןכך אני נותן לעצמי פרוש אחר לקיר אשר חוסם אותי.
למשל לשאול את עצמי אולי הכישלון יוצר הזדמנויות חדשות?
או למשל האם אני יכול ללמוד מזה משהו?
או האם זה באמת כישלון?
ע"י השאלות האלה אני יכול לערער את התפיסה של הקיר והמשמעות
הרגשית ה"כבדה שלו" אצלי.
המודעות לקיומו של אותו קיר דמיוני אם אצלנו או אצל הילד שלנו,
מאפשרת לנו להתייחס לאותו חסם פנימי ממקום חומל יותר ותומך 
(הרבה פחות ממקום של ביקורת, כעס, האשמה)
