חידת המוטיבציה

איך זה יכול להיות שילדים ואפילו אנשים מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז

מגלים לפעמים מוטיבציה גבוהה וכישורים לביצוע משימות שלפעמים נראות מהצד סתמיות

ואז בדברים אחרים שלפעמים הם הרבה יותר חשובים, הם פשוט לא עושים כלום!

 

יכול להיות שזה עניין של כוח רצון שלא תמיד יש להם?
אז זהו שממש לא!

נכון שאצל כל אדם הפרעת הקשב נראית אחרת לגמרי, היא ייחודית לו.

ובקרב הרבה ילדים ואנשים עם ADHD יש קשיים אמתיים בארגון, וסדר

והתחלת משימות, ואצל כל אחד זה משתנה

אבל יש דבר אחד שמאוד דומה אצל כולם,

כולם, מצליחים לעשות רק חלק מהמשימות שלהם באופן חלק ללא דחייה.

 

אז מה כל הדבר הזה?

מודה, ששנים השתגעתי איך זה יתכן שלבתי יש דברים מסוימים

שהיא רוצה להשיג ואז היא נכנסת למוד טורבו,

הכול נעשה ביעילות והיא פשוט מטקטקת דברים ונראה שיש לה יכולות על,

וביום אחרי, על משימה הרבה יותר חשובה למשל לעתידה,

היא פשוט "מתעלמת" ודוחה ודוחה ודוחה.

 

מה קורה פה?

הרי אם אתה מסוגל לעשות את זה לגבי דבר אחד אז

למה לא לעשות את זה גם לגבי דברים אחרים?

אז חברים, אצל ילדי ADHD, זה לא עניין של כוח רצון,

זה פשוט בעיה של שינויים כימיים במוח.

או כמו שד"ר תומאס בראון שאחראי על מרפאת הקשב באוניברסיטת ייל אומר

"מוח ADHD זה כמו טלפון סלולרי שאין לך קליטה ואתה שומע רק חלק ממה שנאמר,

אז במוח, יש חומרים כימיים, אשר במוח ADHD אינם זמינים ורציפים כל הזמן

ולכן, יש הפרעות בהעברת מסרים, נתקים"

 

פשוט תדמיינו לכם את מוחו של ילד ADHD כמו מצית,

שמיכל הגז שלה אינו מלא,

ואז אתה מנסה להדליק אותה. אבל לא תמיד נדלקת הלהבה,

לפעמים, יוצאים גיצים, אבל לא קורה אחרי זה שום דבר.

ככה במוח ADHD  יש חומרים כימיים חסרים, וכך לא כל פעם שיש מחשבה,

לבצע משימה חשובה (ניצוץ) זה נדלק ללהבה.

לפעמים פשוט יש מחשבה, אבל הניצוץ  נכבה מיד (ואז הילד דוחה משימות ודברים)

אך לפעמים, הניצוץ כן נדלק ללהבה, ואז המחשבה הופכת למעשים והילד מצליח.

 

חשוב רק לציין שמחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים

שגם רגשות, מודעים ולא מודעים, משפיעים מאוד על המעשים שלנו.

כשילד עם ADHD עומד מול משימה שמאוד חשובה לו ומעניינת אותו

הרגשות שלו המודעים והלא מודעים משנים את הכימיה במוח וזה יגרום

לו לעשות דברים עם מוטיבציה גבוהה.

 

בסופו של דבר זו הכימיה במוח אשר קשה עד בלתי אפשרי לשלוט עליה באופן רצוני.

 

אז מה עושים?

פחות כועסים עליהם, ויותר מבינים ומכילים

מנסים לעזור להם, ע"י יצירת מוטיבציה חיצונית שתניע אותם לעשיה,

למשל חיזוקים ותגמולים, דבר שעובד מצוין עם ילדי ADHD.

 

והסוד הגדול ביצירת מוטיבציה זה

לדעת מה מניע את הילד שלי לעשייה

האם הוא אוהב פרסים, שבחים, כוח, קשרים חברתיים?

ודרך אותם דברים ש"מדליקים" אותו להניע אותו.

 

 

השירותים שלי

דילוג לתוכן