הסוד של המעברים והשינויים

לפני כשבוע נפגשתי עם אמא צעירה, דאוגה ומפוחדת,
עם דמעות בעיניים היא סיפרה כי אחד מהקשיים הגדולים ביותר שהיא חווה כאם
קורה בכל פעם כשבנה צריך לעבור מפעילות אחת לשנייה.
היא תארה את זה כ"סיוט" ולדבריה הם חווים את זה בעוצמה כמה פעמים ביום.

הקושי שלה הזכיר לי נשכחות.
איך כבר מגיל ינקות, נושא המעברים עם בני
היה מבחינתי כאילו אני משתתפת בסרט אימה.
זה התחיל מגיל 0 כאשר כל מעבר בין שינה לערות
היה כרוך בבכי, וצרחות של לפחות חצי שעה.
אחד מהשיאים היותר טראומטיים היה המעבר שלו בגיל שנה למשפחתון.
דמיינו לעצמכם, שכבר מגיל חצי שנה
כשהבנתי שהמציאות אתו לא קלה (בלשון המעטה)
חיכיתי בקוצר רוח שהילד ילך למסגרת.
לתומי באמת חשבתי שאולי הוא משועמם בבית ושהמסגרת עם ילדים בגילו תכניס לחייו עניין וכייף.

אבל….

המציאות הייתה כל כך שונה, מאתגרת ואפילו מתסכלת.
בהגיע תאריך ה-1 בספטמבר, כולי נרגשת ושמחה לקראת כניסתו למשפחתון,
הבאתי אותו לשם. ומה שקרה שם היה לא פחות משוק עבורנו.
שבוע של צרחות, הילד הצליח ל"מוטט" את בעלי המשפחתון.
עם תום השבוע הראשון, קיבלתי טלפון מבעלת המשפחתון ובזו הלשון היא אמרה
"15 שנה יש לי משפחתון, מעולם זה לא קרה לי, אבל אני מבקשת שתבואו לקחת
את הילד, אחזיר לכם את כל הכסף ששולם. לי אין יכולת לטפל בו."
ואגב (היא הוסיפה) אני בטוחה שהוא יהיה פעם ראש ממשלה, הוא ילד כל כך חכם,
פשוט רק תיקחו אותו"

וואו, זה היה לא פחות מפצצה שהיא השליכה לתוך חיינו,
מפה לשם דברים הסתדרנו ומצאנו פתרון חלופי, מטפלת מדהימה שהתאימה
מאוד לצרכים שלו של 100% תשומת לב. רק ככה הוא אהב את זה.
האירוע המטלטל הזה היה בפרוש רמז עצום
למה שעתיד לבוא בהמשך ילדותו בכל פעם שהוא נדרש למעברים.

כעסים, התפרצויות, בכי, ובקיצור קושי תמידי בלגרום לו
לעבור מדבר לדבר מבלי להתפוצץ.
מעברים אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם אירוע
שלעיתים הופך את כל ההתנהלות עמם לקשה ומורכבת

מה זה כולל?

התנגדות, הימנעות, הפרעה מכוונת, ויכוחים, כעס, צעקות בכי ועוד
חלק מזה נובע מכך שהילד מרגיש מתוסכל, וכועס
וחלק מזה זה מה שהוא למד שעובד לו בהצלחה כדי לדחות או להימנע מהמעבר.

זה קשור לאחד מהתפקודים הניהוליים החשובים, הגמישות.

לאנשים עם ADHD קשה פעמים רבות לגלות גמישות מחשבתית. ולכן כל

שינוי, מעבר גורם להם להתנגדות.

בנוסף, התנהגות זו של ילדי ADHD קשורה למעגל התגמול אצלם במוח
אצל אנשים עם ADHD מרכז תגמול זה אינו מפריש מספיק דופמין,
זה פוגע במוטיבציה שלהם, ואם הם לא רואים בפעולה שהם נדרשים לעשות משהו
מתגמל עבורם, אז אין מספיק דופמין כדי ליצור אצלם מוטיבציה ואז זה יתבטא בקושי
שלהם לבצע מעברים ופעולות שונות.

אז מה אפשר לעשות?
 תגמול מובנה – כדי שתהיה להם מוטיבציה, תשלבו תגמול כבר בתוך ההוראה של מה לעשות, כלומר אם אתם רוצים שהוא יעבור מארוחת הערב למקלחת לדוגמה,
תגידו את זה באופן מפתה, שיכנס למקלחת ויתרחץ עם מוזיקה ברקע, או שיעשה אמבטיה עם קצף וכו'
 תכנון המעבר עוד לפני – מאוד עוזר לדבר אתו עוד לפני, להכין אותו לכך שהוא נדרש לעבור מדבר לדבר, למשל, מארוחת הערב הוא נכנס למקלחת. עצם הידיעה והדיבור עמו מקלים על המעבר.
ולעשות איזו אתנחתא קלה בין לבין, אולי אכילת קינוח או פעילות ספורט של 3 דק' וכו'
 סדר יום קבוע תלוי במקום מרכזי בבית כדי שהילד ידע מה בה אחרי מה וכך הוא מוכן ואינו מופתע.
 תשתמשו בשעון גדול שיהיה לו מול העיניים, התריעו בפניו 5 דק' לפני על כך שהוא צריך לסיים ונשארו לו 5 ד', לשים לו את השעון מולו וכך זה הופך למוחשי. ממליצה מאוד על אפליקציית TimeTimer או אפילו לקנות את השעון שלהם, זה מעולה!!! הזמן הופך להיות "מוחשי" מול העיניים.

והכי חשוב?

לתרגל את נושא הגמישות המחשבתית, ע"י משחקים ושאלות
זוהי מיומנות שאפשר וחשוב לפתח אותה.