יש דבר אחד חשוב חשוב שלמדתי במהלך השנים הארוכות.
אחרי הלמידה והניסיונות האינסופיים שלנו כהורים אני יכולה לומר
ממש בבטחון מלא,
אין קסמים וממש אין קיצורי דרך.
יש עבודה, נחישות, התמדה בדיקה של דרכים שונות והתאמה
שלהן, עד שאתה מרגיש שזה עושה שינוי ועוזר לילד שלך ולך.
ויודעים מה הכי חשוב?
ההחלטה שלכם כהורים בינכם לבין עצמכם על כך שלא מוותרים,
אפשר וצריך וקריטי לעזור לילד שלנו, להיות שם בשבילו
ללמד אותו לקבל כלים ולרכוש מיומנויות שילכו אתו להמשך חייו וגם יצרו
אצלכם בבית שינוי ואווירה נעימה יותר.
אז כשלא מוותרים, מחפשים את הדרכים, מוצאים אותן וזה מתחיל לקרות,
לא תוך יום וגם לא תוך שבוע.
זוהי תקופה שמובילה לשינוי.
אנחנו כהורים פשוט הסתערנו על זה כעל פרויקט חיים,
והאמת, שתוך כדי הדרך, העשייה והלמידה , קיבלנו החלטה אחת קריטית
עם עצמנו. אין דבר כזה לוותר, אנחנו מנסים וטועים ובודקים עד שמגיעים
למקום בו אנחנו מרגישים מספיק בטוחים ויודעים שזה עוזר.
אז ההתמודדות עם הזעם הגואה למעשה הייתה שונה בגילאים השונים.
בגיל הצעיר עד גיל 11 וגיל ההתבגרות.
משתפת אתכם בדרכים מצוינות שעזרו לנו מאוד (כותבת בלשון זכר רק מטעמי נוחיות
כמובן שמתייחס לשני המינים)
- לשאול אותו שאלות סגורות כמו
"אתה רוצה לאכול ספגטי או פתיתים?"
"אתה רוצה להתחיל את שיעורי הבית בשעה 16:30 או בשעה 18:00?"
ככה אתם מצמצמים אפשרויות וזה קל לו יותר לבחור. זה מונע
התלבטויות, כעסים מריבות ומשא ומתן. - ילדים רבים מאבדים שליטה כשהם מתקשים להסביר ולהביא את עצמם
ולכן, כך הם מבטאים את התסכול הגדול.
תלמדו אותם לקרוא לרגשות בשם ותגידו לדוגמה
"אני מבינ/ה שאתה מאוד מתוסכל"
"אני רואה שאתה מאוד כועס"
לנו זה ברור ולהם ממש לא, אז צריך לעזור להם להיות מודעים יותר למה שהם חשים. - להיות מאוד חדים וברורים לגבי חוקי הבית
איך מדברים, אין אלימות וצעקות
על חוקים אין משא ומתן!
תקשיבו לילד שלכם תבינו אותו אבל אף פעם אל תוותרו על חוקים שקבעתם
(אפילו אם אתם רואים שהוא מאוד נסער) - תקדישו לילד שלכם זמן, בין 15-30 דקות לעשיית פעילות משותפת
שהילד הוא זה שבוחר אותה.
למה זה חשוב?
זה נותן לו זמן איכות בו הוא קובע את הכללים וזה נותן לו
תחושת שליטה והרגשה שמקשיבים לו ומכבדים אותו. יש לזה השפעה
נרחבת יותר על ההתייחסות שלו ואפילו על עוצמות הכעס. - להרבה ילדי ADHD קשה מאוד עם שינויים ומעברים ממצב למצב
אפילו בבית בדברים הקטנים. במעבר בין משחק לארוחת ערב,
או בין צפייה בטלוויזיה למקלחת.
מה שמאוד עוזר, זה לכוון שעון כדי שיצלצל בזמן הסיום.
לילדים שמאוד מתקשים שימו פעמיים שעון, 5 דקות לפני הסיום ובסיום.
אם הילד משתולל ומתפרץ בניגוד למה שהוסכם
אמרו לי, ממש בלי צעקות וכעס, שחבל, שהייתם שמחים שהוא ימשיך לשחק היום אבל
זה לא אפשרי. שאתם מאוד מקווים שמחר הוא כן יעמוד בהסכם ויוכל לשחק.
אל תצפו שהוא יקבל את זה בהכנעה ויגיד שאתם צודקים
אבל…..
חכו ותראו אחרי 10 פעמים של התמדה ועקביות, דברים מתחילים להשתנות.
הוא מבין שאתם לא צועקים, לא מתלהמים ופשוט עקביים ונחושים.
זה מתחיל ליצור שינוי
תהיו חזקים, תעודדו אחד את השני וגם אותו.
- תישארו רגועים גם כשמאוד קשה,
אנחנו המודל של הילד שלנו. כשהוא רואה שאנחנו מתפרצים
זה מה שהוא לומד מאיתנו.
אנחנו צריכים להיות הדוגמה שלו לשליטה ברגשות. - לנהל לעצמך רישום קצר במשך שבועיים בסוף כל יום מתי הוא מתפרץ
במקרים רבים זה יכול לעזור לנו לזהות דפוס שחוזר על עצמו וככה קל יותר להימנע מכך.
למשל אצלי, למדתי בזכות זה לזהות שכל פעם שהוא רעב זה מביא להתפרצות
עוצמתית שאני מתקשה להשתלט עליה.
כך, למדתי להתארגן עם האוכל כדי לא להגיע להתפרצות.
ישנן דרכים נוספות להתמודדות,
הכי חשוב לי לומר לכם,
אל תתייאשו, בשום תנאי,
תנסו, תגוונו, תהיו עקביים,
אני יודעת שזה קשה אבל זה מאוד משתלם.
ואם שום דבר לא עוזר ואתן מרגישים שזה ממשיך לטלטל
את חייכם, פנו לעזרה מקצועית של הדרכת הורים או התייעצות עם המטפל של ילדכם.
