פעמים רבות התלבטנו הרבה מאוד האם לספר לילד שלנו
שיש לו הפרעת קשב וריכוז.
זה לא היה סתם. חששנו מההשלכות של המעורבות שלו בנושא
ולמה חששנו?
- פחדנו שזה יצור אצלו תדמית שלילית לגבי עצמו ועוד יותר ישפיע על הבטחון העצמי שלו
- שזה ידאיג אותו וישפיע עליו לרעה מבחינה רגשית
- הילד שלנו היה מאוד חכם ומניפולטיבי וחששנו שזה יהפוך להיות אצלו
תירוץ נוח להימנע מלעשות דברים, או להתנער מאחריות
וככה, בכל פעם כשהיה יום קשה, אם בבי"ס או אם בבית, אמרתי לעצמי,
זהו, היום אני יושבת ומסבירה לו.
דבר אחד, היה לי מאוד ברור,
ילד לא גדל בוואקום, הוא שומע, רואה, ומשווה את עצמו לחברים שלו
ואיזו תמונה הוא מקבל מהעולם הסובב אותו לגבי עצמו?
הוא יודע שכועסים עליו הרבה יותר בבית ובבי"ס,
הוא רגיל לשמוע הרבה הערות מסביבתו,
הוא מרגיש שלעיתים קרובות קשה לו יותר בכל מיני מטלות ומצבים,
לוקחים אותו לפעמים לאבחונים, לטיפולים, אולי הוא לוקח גם כדור להפרעת הקשב
ומה לדעתכם, הוא חושב ומרגיש?
ברור לו שמשהו אצלו אחר, שונה ואולי אפילו הרבה פחות מוצלח,
הרי למה כועסים עליו? למה מטפלים בו?
אז חשוב לי שתדעו מהניסיון הרב שלי, ילדים מרגישים,
הם לא תמיד או ליתר דיוק לרוב הם לא ישאלו
או לא יביעו את התסכול שלהם באופן ברור.
הם לא תמיד יודעים לנסח את זה לעצמם ובטח שלא להורים שלהם
אבל מאחר והם יודעים שמשהו שונה אצלם, עצם העובדה שאנחנו לא משתפים
אותם (כמובן שבכל גיל ברמה שונה) זה משאיר אותם בתוך עצמם
עם הרבה סימני שאלה, ותחושה של פגיעה, תסכול וכעס.
אז בבחירה בין לספר לילד על ה-ADHD שלו ובין שלא לספר,
אני מאוד בעד כן לספר.
ואז נשאלת השאלה החשובה,
איך עושים את זה מבלי לעשות נזק?
אני מאוד אוהבת להשתמש בהסבר היפה של ד"ר אדוארד האלוול
האלוול הוא רופא פסיכיאטר וגם לו יש ADHD
וככה הוא מספר לילדים אשר מטופלים אצלו:
יש לך מוח מדהים, יש לך מנוע של מכונית מרוץ בתוך המוח שלך
והוא פועל מהר ונהדר אבל יש לו קושי אחד גדול,
אין לו ברקסים מספיק טובים כדי לעצור אותו.
מכונית מרוץ שטסה לה במהירות גדולה, המכונית הכי טובה בכביש,
צריכה בקרסים מצוינים כדי לעצור אותה לפעמים.
אבל, במוח של ADHD יש ברקסים של אופניים.
ואז מה קורה?
קשה לנו הרבה יותר להשתלט על עצמנו, על המחשבות שלנו,
לפעמים בבי"ס ממש קשה לנו להיות מרוכז וזה בגלל שהמוח שלנו
"נוסע" מהר מהר, עוברות בו המון מחשבות, קפיצה מדבר לדבר.
אז מצד אחד, הרבה פעמים מאוד מעניין להיות עם מוח כזה אבל לפעמים זה מקשה
להקשיב, לעשות מטלות ועוד כל מיני דברים.
לאנשים עם ADHD יש חיים מאוד מעניינים, הם עושים דברים מדהימים וכיף להם,
אבל צריך לעזור להם ללמוד לאמן את המעצורים במוח שלהם,
ואז יותר קל להם. אז, הם פחות כועסים, מתפרצים, חסרי סבלנות ועוד דברים חשובים.
תמיד נהגתי לומר לבני,
כל אדם בעולם נולד כשמשהו אצלו אחר שונה ומיוחד,
אחד גבוה והאחר נמוך, אחד שמן והשני רזה
אחד יפה והשני פחות אז מה?
זה ממש לא הופך אותם לפחות טובים,
אתה מדהים, יש לך מוח הכי משוכלל, ממש כמו מכונית מרוץ
ואנחנו פה לעזור לך, לחזק את הברקסים במוח,
לשפר ולאמן התנהגויות כך שתוכל לנסוע חופשי עם המחשבות שלך
ותדע איך ומתי לעצור בזמן.
ה-ADHD שלך זה רק תכונה שיש לך
זה הופך אותך למיוחד אבל זה בטח לא כל הזהות שלך
אנחנו יודעים שאתה ילד מדהים ושאתה תצליח.
כמובן שאת ההסבר והסיפור לגבי הפרעת הקשב
צריך להתאים לגילו של הילד, לרמת ההבנה שלו,
חשוב לא לעשות מזה דרמה, לא להפחיד או להדאיג אותו,
אלא פשוט לשבת ולשוחח עמו בנועם ולא כשהוא עסוק במשהו אחר
או נמצא אחרי התפרצות רגשית.
ככל שהוא ידע ויבין יותר, הוא יהיה מגויס ונכון יותר להתמודד עם האתגרים.
