תמיד מאוד הטרידה אותי השאלה,
איך זה יכול להיות שהילד שלי הוא היפראקטיבי
ויש כל כך הרבה דברים שהוא מתקשה להיות רגוע וקשוב בהם
ולמרות זאת פתאום כשמשהו מעניין אותו כמו משחק מחשב, סרט,
או בניית פאזל שהוא אוהב הוא מסוגל להתרכז מאוד
ולהיות בשקט מופתי
לאן נעלמת ההיפראקטיביות?
אפילו, כשהגענו לראשונה לנוירולוגית שתאבחן אותו,
היא פסקה באופן נחרץ שלילד יש הפרעת קשב וריכוז.
ואז שאלתי אותה איך זה שהוא יכול לפעמים להיות כל כך מרוכז במשהו,
ופעמים אחרות כשהוא צריך לקרוא לדוגמה פרק מספר הוא לא מסוגל לעשות
את זה.
הוא היפראקטיבי רק כשמשהו לא מתחשק או מתאים לו?
אז יש לזה שם פשוט קוראים לזה היפר פוקוס (Hyper focus)
פרופ' ראסל ברקלי, אחד המומחים הגדולים בעולם בתחום
הפרעת הקשב מסביר שזה באמת נראה על פניו לא הגיוני
זה ממש הפוך לגמרי להפרעת הקשב.
ברקלי מסביר שבהפרעה כמו ADHD קשה לילד לנהל את ההתנהגות
שלו לפי הסתכלות של מה יהיה בעתיד.
הוא לא תמיד רואה את ההשלכות של התנהגותו לטווח ארוך.
לכן, ילדים עם ADHD נמצאים הרבה פעמים בחוסר תפקוד כשהם צריכים
לבצע מטלה מסוימת.
את מכירה את זה שהילד דוחה ודוחה, או פשוט לא עושה מטלה שהוא צריך?
בדרך כלל כשיש לאדם מטרה הוא מניע את עצמו לעשותה ע"י משמעת עצמית, רצון להצליח, נחישות והתמדה
אבל…..
אצל ילד עם ADHD המנגנון הפנימי הזה במוח אינו פועל כמו שצריך.
אז מה עושים?
כדי לעזור לילד שלי לסיים מטלה שאין בה תגמול מיידי
(כמו לדוגמה משחק מחשב שם יש הנאה מיידית ולכן הוא מרותק לזה)
זה ע"י יצירת תגמול חיצוני מלאכותי כדי שייצר אצלו מוטיבציה.
נכון, לפעמים זה מקומם,
מה פתאום שאני אתן לו תגמולים על מטלה שהוא צריך לעשות?
אבל מאחר והמנגנון הפנימי הזה של הילד שלי פגום,
אושיט לו יד לעזרה ע"י יצירת מוטיבציה חיצונית,
כמו, הסכמים למתן צ'ופר כלשהו, חיבוק, חיזוק מילולי או כל דבר
אחר שהוא אוהב וחשוב לו ויכול להניע אותו
ככה הוא ילמד במהלך הזמן ויצליח לשמור על ריכוז לטווח ארוך
יותר וזה גם יהפוך להרגל.
